יומני היקר!
היום פגשתי לראשונה את מושא נפשי.
היום פגשתי לראשונה את מושא נפשי.
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, בחיים לא הרגשתי ככה לפני כן!
נפגשנו לראשונה בשוק כאשר קניתי לאמי בשר לבישול וסלים רבי משקל בידי נשמטו מידי .כל סלי נפלו. כולם הסתכלו עלי ולא הושיטו יד לסיוע, אך לפתע הגיע אדם גבוה נאה וצעיר (אני חושבת שאפילו בגילי) ועזר לי להרים את הסלים הללו.
לבי פעם בחוזקה, לא הרגשתי כך מעולם!כאות תודה
הזמנתי אותו לביתי ולארוחה עם אמי.
לקראת הערב אמר לי כי הוא חייב ללכת לטקס אצל הדוכס.
לפתע הרגשתי צמרמורת מעצם גילויי כי הוא בעל מעמד גבוה ואינני ראויה לו,למרות מחשבתי שהוא מושא נפשי. ללא המלחמה הארורה הזו משפחתי ורכושי לא היה ננטשים וכעת היינו יכולים להינשא.
הנה קליאנט
הנה קליאנט
בונז'ור אהובתי!
השבמחקמרין יקירתי אם הינך תהית מדוע בחרתי דווקא בפוסט "פגישתי הראשונה עם קליאנט" משום שהרגשתי בעצם,שכאן הכול התחיל ...
המבט הראשון,המילה הראשונה הנגיעה הראשונה עשו את ההבדל בין לראותך כול יום בשוקי פריז מגששת אוכל לאימך החולה ,זה סיוט לבהות בך...ללא פטפוט קטנטן איתך.
ההסתכלות מרחוק ביופייך המקסים עינייך אשר נוצצות כיהלום ושעירך הנראה מרחוק רך כמשי.
בקריאתי את הפוסט עלו לי מס' שאלות..
האם זה נכון?-ליבך פעם בחוזקה?-גם את הרגשת את זה?
כאשר פגשתי אותך אפילו אם זה היה לחתף פתח (של עזרה) הכול השתנה...
נפתחו לי החושים כבר לא הסתפקתי בחוש הראייה,הרחתי סוף סוף את הריח הנוטף ממך של ורדים בשלהי התפתחותם ,גם כן חוש השמיעה פעל שמעתי את קולך המשתלשל באוזניי כמו קולה של ציפור שיר קטנה הלוחשת בתשוקה (תודה).
מרין אינך צריכה להיכנס לפרנויה ,האומנם הנני בן משפחה למעמד גבוהה אך למרות הכול אל תחשיבי את עצמך כאל פשוטת עם, חסרת כול חשיבות.
את כן מיודעת וראויה לי ,לעולם איני אוותר עליך את חשובה לי מרין...!
לגבי משפטיך האחרון ,אני מסכים איתך המלחמה הזאת הייתה אסון נוראי לולא לא הייתה המלחמה אולי היית חיה עם משפחתך מצד שני כך דרכינו לא היו מצטלבות...
מרין כתיבתך היא נפלאה והיא עוררה בי תשוקה והתרגשות עצומה לפגוש אותך שנית.
ממני החתום:
אבירך קליאנט.
(הבלוג של קליאנט-עדן אור ואביה)